פסק-דין בתיק בר"ע 3201/07

1.         בגדר תביעתו של המשיב לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים, מינה בית משפט השלום את ד"ר ש' קאופמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. על החלטה זו של בית המשפט הוגשה הבקשה דנן.

2.         המבקשים מבקשים שתינתן להם רשות ערעור על ההחלטה האמורה, וכי החלטת המינוי תבוטל, והכל מכיוון שהמשיב לא תמך את בקשתו למינוי המומחה ב"תצהיר בריאות", כפי שהוא מחויב לעשות על-פי הוראת תקנה 2(א)(2) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן - " התקנות"). יודגש, כי המבקשים אינם טוענים דבר לענין הצדקת המינוי מבחינה מהותית.

בתשובתם לבקשה למינוי מומחים שהוגשה לבית משפט השלום, ציינו המבקשים במפורש כי אין למנות מומחה, בין היתר מכיוון שהבקשה לא הוגשה כדין מחמת העדרו של התצהיר האמור. זאת ועוד, על-פי הוראת בית המשפט הוגשה על-ידי בעלי הדין "השלמת טיעון" בבקשה למינוי מומחים רפואיים. גם במסמך זה חזרו המבקשים על טענותיהם לפיהן המשיב לא הגיש תצהיר כנדרש בתקנות.

3.         הוריתי למשיב להגיב לבקשה. בתגובת המשיב נטען, כי הבקשה היא "קנטרנית וטורדנית ומוטב אילו לא היתה מוגשת כלל". בא כוח המשיב מדגיש, כי קיימת הצדקה מלאה למינוי מומחה לנוכח המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשתו בענין זה. עוד נטען בתשובה, כי לכתב התביעה צורף כתב ויתור על סודיות רפואית והמבקשים היו יכולים לקבל לידיהם את כל החומר הרפואי הרלוונטי. לענין "תצהיר הבריאות" עצמו, מצוין רק כי אי העברתו נבעה מ"טעות משרדית בלבד". בהערת אגב יצוין, כי אילו בא כוח המשיב היה מעיין בתגובת המבקשים לבקשה למינוי מומחים, היה יכול לעמוד מבעוד מועד על אותה "טעות משרדית" ולתקן את הטעון תיקון.

בנוסף, מציין בא כוח המשיב, כי ביום 21.7.07 (כלומר, רק כחודש וחצי לאחר הגשתה של הבקשה דנן), הועבר לבא כוח המבקשים "תצהיר בריאות".

עמדת המשיב היא, כי המבקשים נתלים בנימוקים טכניים גרידא על מנת להביא לביטול מינוי של מומחה מטעם בית המשפט שהיתה הצדקה מלאה למנותו וכי מדובר בבקשת רשות ערעור מיותרת שמטריחה את כל המעורבים שלא לצורך, כאשר אין חולק שקיימת ראשית ראיה למינוי המומחה.

4.         המבקשים השיבו לתגובת המשיב, וזאת מבלי שיש להם זכות להגיש תשובה וללא קבלת היתר לכך (תקנה 406(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). בתשובתם לא חולקים המבקשים על כך שבינתיים הוגש "תצהיר בריאות" וחוזרים על טענותיהם העקרוניות לפיהן אין זה ראוי למנות מומחה מטעם בית המשפט, אלא אך לאחר שהמבקש זאת יקיים את כל המוטל עליו על-פי התקנות.

5.         שלא כדעת בא כוח המשיב, אני סבור שכאשר ברור כי התובע, אשר מבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט על-פי התקנות, לא קיים את חובותיו על-פי תקנות אלה לענין הגשת "תצהיר בריאות", אין זה ראוי, ככלל, למנות מומחה.

"תצהיר הבריאות" שבו מדובר צריך להיערך על-פי טופס 2 המנוסח בתוספת לתקנות ולכלול הצהרה על רשימת מחלות שהיו לנפגע ושחייבו את אשפוזו במוסד רפואי וכן פרטים על תאונות שהיו לו בעבר.

על חשיבותו של תצהיר זה ניתן לעמוד, בין היתר, מהחלטתו של כב' השופט י' אלון בבר"ע (מחוזי-ב"ש) 555/06 כלל חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' חחיאשוילי (פורסם ב" נבו"). באותו מקרה נדונה השאלה מתי יתיר בית המשפט לחקור על "תצהיר הבריאות", ובית המשפט הגיע למסקנה כי מחמת הבעייתיות שנודעה ל"תצהיר הבריאות" שהוגש שם, לא היה מקום למנות מומחה על יסוד המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשת המינוי.

באמור לעיל יש כדי להדגים את חשיבות צירופו של "תצהיר בריאות" לבקשה ואת הנפקויות שיכולות להיות למה שנאמר, או שלא נאמר, בתצהיר. זאת ועוד, לא תמיד עולה בידי הנתבעים לאתר את מלוא החומר הרפואי הרלוונטי אך ורק בעזרת כתב הויתור על הסודיות הרפואית, והם זקוקים למידע שאמור להיות כלול בתצהיר הנדון. מעבר לכך, עצם חיובו של הנפגע לחתום על תצהיר בו יפורטו הנתונים הנ"ל, מבטיח כי הנפגע ישתדל להימנע מלהשמיט אינפורמציה שראוי לה להיות גם בידי הנתבעים. יש לזכור, כי מדובר במידע המצוי ברשותו של הנפגע ובענין זה יש לו יתרון ברור על יריביו.

עצם החיוב בצירופו של התצהיר האמור לבקשה למינוי מומחים, מעיד על כך שמתקין התקנות סבר שמדובר במסמך בעל חשיבות, ואין מקום להתייחס לחיוב הנ"ל כאל עניין פורמלי-טכני נטול כל משמעות, כפי שעשה המשיב.

מכאן, כי כאשר נטען שאין למנות מומחה מכיוון שלא צורף "תצהיר בריאות" לבקשה למינוי מומחים, ראוי שבית המשפט יימנע מהמינוי, ולמצער, אם הוא מחליט למנות, ינמק מדוע עשה כן בהעדר התצהיר, או יתנה את כניסת המינוי לתוקף בהגשתו.

מכל מקום, לא היה ראוי לכנות את הבקשה דנן בכינויים שבא כוח המשיב בחר בהם, ומוטב היה אם המשיב היה מסתפק בהתנצלות על אי הגשת התצהיר כמתחייב על-פי התקנות וממהר להמציאו למבקשים.

6.         עתה, לאחר שהמשיב הואיל להמציא "תצהיר בריאות", אינני רואה מקום לבטל את ההחלטה על מינוי המומחה, שבינתיים גם בדק את המשיב. בנסיבות אלה גם אין מנוס ממחיקת הבקשה. עם זאת, התקלה שחייבה הגשת בקשת רשות ערעור נגרמה בשל מחדלו של המשיב ולפיכך מן הראוי לחייבו בהוצאות ההליך דנן.

הבקשה נמחקת. המשיב ישא בהוצאות המבקשים בגין הבקשה דנן בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הוצאת כל הוצאה וכן בשכר טרחת עורך דין בסכום של 3,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א באלול התשס"ז (4 בספטמבר 2007), בהעדר הצדדים.